היכל נ' של - פרויקטים שיקומיים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים: א. של- ניהול הוסטלים ונכסים בע"מ

ב. משה שלו ג. חיים לאקומוביץ , (להלן:"המבקשים" ) מפני תביעה כספית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר על ידי התובע, עו"ד גדעון היכל, (להלן: "המשיב" ).

ביום 23.5.10 התקיים בפניי דיון בבקשת הרשות להגן, במהלכו נחקר מבקש מס' 2 על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 71,104 ₪ המבוססת על כתב ערבות המוגבל לסכום של עד 135,000 ₪ וכתב התחייבות בלתי חוזרת עליו חתומים המבקשים, לפיו הם מתחייבים לשלם למשיב כל סכום שהמשיב יחויב בו במסגרת שתי תביעות אזרחיות אשר מספרן: 23185/04 ו- 76954/04 שהוגשו כנגד המשיב בבית משפט השלום בת"א.

לטענת המבקשים, ביום 29.12.98 נחתם בין המשיב, ששימש באותה תקופה כאפוטרופוס של המנוח, שמעון שגיב ז"ל, ובין המבקשים הסכם לדיור מוגן בקהילה ודיור מלווה (להלן: "ההסכם לדיור מוגן"), במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המנוח יתגורר בהוסטל שבבעלות המבקשת 1(להלן:"ההוסטל") וישכור ממנה שירותי דיור מוגן בקהילה, לתקופה בלתי מוגבלת, למשך כל חייו.

לטענת המבקשים, נקבע בהסכם לדיור מוגן כי המנוח ישלם לחברה סכום חד פעמי של 80,000 $ וזאת באמצעות מכר דירה שהייתה בבעלות המנוח (להלן:"הדירה").

לטענת המבקשים, בהתאם לסעיף 9 להסכם לדיור מוגן, קיים מנגנון על פיו, מתמורת הדירה "יקוזזו" סכומים בהתאם לתקופת שהותו של המנוח בהוסטל.

לטענת המבקשים, לאחר שהזכויות בדירה היו אמורות לעבור לבעלות המבקשים, היה על המבקשים "לקזז" ממחיר הדירה את הסכומים הקבועים בהתאם להסכם לדיור מוגן.

לטענת המבקשים הסכמת המבקשים לחתום על כתב הערבות ועל התחייבות בלתי חוזרת הייתה שלובה ובלתי נפרדת מהתחייבות המשיב להעביר את הזכויות בדירה על שם המבקשים, התחייבות שיסודה בהסכם לדיור מוגן והסכם מכר דירה. המבקשים טוענים כי לא היו חותמים על כתב הערבות ללא שניתנה להם התחייבות מפורשת זו.

לטענת המבקשים בשל מערכת היחסים אשר הייתה מבוססת על אמון מוחלט בין הצדדים לאור היסטוריית העבר העשירה ביניהם בין היתר, המשיב שימש כפרקליט של החברה, המבקש 2 וחברות שונות שבבעלותו, בשל כך, לא עמדו המשיבים כי התחייבות המשיב להעביר את הזכויות בדירה לבעלותם תצוין בכתב ובאופן מפורש בכתב הערבות.

לטענת המבקשים המשיב הפר את התחייבותו ולא העביר את הזכויות בדירה לבעלות המבקשים עד היום, לפיכך כתב הערבות כלל לא נכנס לתוקף וכמוהו כ"קליפת השום".

לחילופין, טוענים המבקשים שככל ועליהם לשלם למשיב כספים, הרי שיש לבצע זאת באמצעות קיזוז מתמורת הדירה שהמשיב מחויב להעביר למבקשים בהתאם להסכם הדיור המוגן, הסכם מכר הדירה והתחייבות המשיב בעת החתימה על כתב הערבות.

מנגד, טוען המשיב כי מדובר בהגנת בדים והתביעה מבוססת על כתב הערבות.

עוד טוען המשיב, כי טענות המבקשים אינן נסמכות על מסמך בכתב ואינן נסמכות על ראיה כלשהיא ומדובר בטענות בע"פ כנגד מסמך בכתב והן אסורות מכוח תחולתו של ס' 80 לחוק הפרוצדורה העותומאנית.

כמו כן המשיב מפנה לסעיף 24 להסכם הדיור המוגן: "מוסכם בין הצדדים כי לאפוטרופוס של הדייר המיועד אין כל אחריות אישית ולא תהיה לו אחריות אישית לכל פעולה אשר תעשה ע"י הדייר וכן לכל נזק שיגרם ע"י הדייר למשכיר או ליורשו".

המשיב טוען כי לאחר מו"מ נחתם כתב הערבות והתחייבות בלתי חוזרת ולפיו המבקשים הסכימו לשלם ללא כל תנאי למשיב כל סכום (עד לסכום של 135,000 ₪) שבו יחויב המשיב במסגרת התיקים האזרחיים לעיל ולאור ההסכמות שגובשו בכתב הערבות נמנע המשיב לשלוח למבקשים הודעת צד ג' במסגרת תביעת נ.ה.ב .

עוד טוען המשיב, כי ס' 3 להסכם המכר אפשר ברירה למבקשים, או תשלום מזומן של 80,000$ לפי שער יציג הידוע בשעת התשלום בפועל במועד אישור ההסכם ע"י בית משפט או אפשרות לקזז את מלוא סכום התמורה בגין חובו של המוכר מכוח ההסכם לדיור מוגן מיום 29.12.98 וזאת רק לאחר אישור ביהמ"ש. המשיבים בהתאם לסעיף 3 בהסכם המכר בחרו באפשרות קיזוז התשלום תמורת הדירה מחוב המנוח עבור הדיור המוגן.

המשיב טוען, כי לא בהסכם המכר ולא בהסכם הדיור המוגן ישנה הוראה המחייבת אותו לבצע את הרישומים על שם המבקשים אלא היפוכו של דבר הוא הנכון.